<h1>ספר "והזהיר" המיוחס למר חפץ אלוף — פרשת שמיני</h1>
<h2>דף מ.</h2>
בהמה שיש לה חמש כרעים או שיש לה שלש רואה אם חסרין או יתרין בכרעים האחרונים טרפה ואם בכרעים שלפנים כשרה.
<h2>דף מה:</h2>
ואותו ואת בנו נוהג בנקבות ואינו נוהג בזכרים. וכשאסור לשחוט בהמה אבל חיה ועוף מותר לשחוט. ובין ששחט את האם בתחלה ולבסוף בתה, ובין ששחט את בתה בתחלה ולבסוף האם אסור. ובין ששחטן איש אחד לאם ולבת ובין ששחטום שני אנשים אחד האם ואחד הבת האחרון חייב מ"ט לא תשחטו כתיב.
<h2>דף מו:</h2>
הוציא העובר את ידו והחזירה מותר באכילה הוציא את ראשו והחזירה אסור באכילה ומה ראית להתיר ביציאת יד ולאסור ביציאת ראש, מתיר אני ביציאת יד שאינו כילוד ואוסר אני ביציאת ראש מפני שהוא כילוד. שנו חכמים במשנה בהמה המקשה לילד והוציא עובר את ידו והחזירו מותר באכילה הוציא ראשו אע"פ שהחזירו ה"ז כילוד. ואמר ר"י א"ר ואבר עצמו אסור מ"ט שכך אמרו חכמים ובשר בשדה טרפה לא תאכלו (שמות כ"ב) כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו נאסר. ושנינו בהמה המקשה לילד והוציא עובר את ידו והחזירו ואח"כ שחט את אמו מותר באכילה. שחט את אמו ואח"כ החזירו אסור באכילה. הוציא עובר את ידו חתכו ואח"כ שחט את אמו שבחוץ טמא ואסור ושבפנים טהור ומותר. שחט את אמו ואח"כ חתכו הבשר מגע נבלה דברי ר' מאיר וחכ"א מגע טרפה שחוטה. [תו"כ] אך את זה לא תאכלו, באו חכמים לחלק בין אבר לאבר בין שהוציא עובר את ידו לשהוציא את ראשו. אתה אומר לכך בא לא בא אלא לחלק בין עוברים לעוברים. לומר איזה עובר מותר כל שאלו נולד הוא מותר, ואיזה זה בן ט' חי, מנין בן ט' מת או בן שמונה חי או מת, ולד מוקדשין בן תשעה מת ובן שמונה חי או מת ולד חטאת ת"ל כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו לרבות את כולם. בבהמה אותה תאכלו לרבות את השליא. יכול אפילו יצאת מקצתה ת"ל אותה תאכלו. אותה תאכלו, ואין בהמה טמאה באכילה אין לי אלא בעשה, בלא תעשה מנין, ת"ל את הגמל ואת הארנבת ואת השפן כי מעלה גרה המה מבשרם לא תאכלו. אין לי אלא אלו בלבד, שאר בהמות טמאות מנין ודין הוא ומה אם אלו שיש בהם סימני טהרה הרי הן בלא תעשה על אכילתן, שאר בהמה טמאה שאין בהן סימני טהרה אינו דין שיהא בלא תעשה על אכילתן, נמצאו הגמל והארנבת והשפן והחזיר מן הכתב ושאר בהמה טמאה מן ק"ו.
